תוכנית # 2: אומנות רחוב

הקישור ל icast :

טיפ אומנותי לחיים:

הטיפ האומנותי השבוע הוא ללמוד את הבייסיקס. במאמר שקראתי לא מזמן, הייתה פסקה שממש הסכמתי איתה ממש, חייבים לראות, אומר פיטר וולן, חייבים ללכת לסרטים ולקרוא את הספרים ולשמוע את המוזיקה. זה לא בזבוז של זמן! זאת חובה!! למרות שאני חנונית, קחו את זה ממני זה חשוב!

שמעתם על ארנסט גומבריך? בטוח שמעתם. לא? טוב אז לכו לספריה הקרובה למקום מגוריכם ותקחו ספר שקוראים לו "קורות האומנות" של ארני, שכבר מזמן לא איתנו אבל אומרים שהספר שהוא כתב על תולדות האומנות הוא אחד הספרים אם לא ה- ועד היום בקורסים לתולדות לומדים מהספר הזה. ואם אהבתם את גומבריך או שהשם שלו נשמע מוכר ואתם לא זוכרים למה, זה כי הוא כתב עוד ספר מעולה שבגללו בכלל גיליתי אותו שנקרא "היסטוריה לצעירים מכל הגילים". לא קראתי ספר היסטוריה בחיים לפני הספר הזה והוא באמת היה מצויין! אז גומבריך, ארנסט גומבריך!

(שיר: your head is on fire- broken bells)

פינת האנקדוטה:

עמדתם פעם מול תמונה במוזיאון והתרגשתם. התרגשתם כל כך שרציתם לצייר אותה? והלכתם הביתה וחזרתם ביום אחר כך עם דף ועיפרון וציירתם אותה. וחזרתם ביום אחר כך וזה שאחריו וזה שאחריו?

אז בנשיונל גלרי בלונדון הציגו לפני שנתיים עבודות של איש בן 80 שזה בדיוק מה שהוא עשה. לאון קוסוב, עבר לגור בלונדון עם ההורים שלו מאוקראינה כשהיה קטן. הם גרו בשכונה שמאוד קרובה לנאשיונל גלרי והוא היה הולך לשם כל יום אחרי בית ספר ורושם את הציורים שהכי ריגשו אותו: יצירות של רמברנדט ופוסין. עד היום הזה ממש.

הסיפור כנראה נגע ללב האוצרים של המוזיאון והחליטו לעשות לו תערוכה. זה היה לפני שנתיים אבל זאת אחלה אנקדוטה! ראיתי כתבה עליו ביוטיוב שאני ממליצה לכולם לראות. בבלוג יופיע קישור! מבטיחה! ובינתיים אני אשאיר אתכם עם משפט שהוא אמר שאהבתי ממש "אני לא מחשיב את עצמי כאמן. כל יום אני מתיישב וחושב אולי היום אני אלמד לצייר".

הקישור לכתבה: http://www.youtube.com/watch?v=sAmBFUp-kUQ 

(שיר:amari sir amari )

הפינה המפתיעה: איפה לא ציפיתם למצוא אומנות?

בבניין העירייה!

אמן רחוב שקוראים לו דובר די צייר על המדרגות הנעות של בניין העירייה את הפתיח של "סטאר ווארס". הכתוביות?! בגלל שהמדרגות נעות הציור זז ממש כמו בסרט וזה נראה כמו סוג של אנימציה. חוץ מהכתוביות, כשהמדרגות משלימות סיבוב וזה לוקח 40 שניות,למי שתהה, מצויירים גם דגים שוחים בים, אווירון באוויר על רקע שקיעה, חללית שחוטפת מכונית, כדור פורח מרחף ופה לועס.

בפייסבוק יש אלבום תמונות של הציורים שקוראים לו, איך לא, “גרפיטי בעירייה" (בעברית) ובאלבום יש קישור לכתבה של nrg למתעניינים !

(שיר:חם על הירח- ברי סחרוף)

ההמלצה השבועית,תערוכה אחת בשבוע: decode

לפני שסוגרים אותה, רציתי לספר על תערוכה של גרפיקה ואומנות דיגיטלית שהסתובבה בעולם והגיעה למוזיאון חולון לעיצוב. מצד אחד זה משך אותי ומצד שני הרתיע אותי ואני בטוחה שבין המאזינים יש מי שמסכים עם הקטע של ההרתעה ומי שמסכים עם המשיכה.

התערוכה בייסיקלי מראה לנו את העולם שלנו בדרכים שאנחנו כאילו לא רגילים לראות אותו. אני אומרת כאילו בגלל שיש שם דברים שנראים הכי נורמליים- פייסבוק ואינסטגרם אז אני אשתף רק בכמה היילייטים.

ראיתם פעם מפה של מסלולי אוויר של מטוסים? מסתבר, וזה די הגיוני כשחושבים על זה, שיש מפה דינמית כזאת שמראה את כל המטוסים שטסים עכשיו בעולם, כדי נגיד שלא יתנגשו אחד בשני וכאלה- לכל מטוס יש צבע, וכשמסתכלים על המפה הזאת רואים פשוט מלא קווים צבעוניים זזים באלכסונים למעלה למטה זה מהפנט, באמת.

עוד דבר שהגניב אותי רצח: על מסך מקרינים תמונה של סביון אבל במצב של הסבא כשיש לו את כל הלבנים? ואתם עומדים מול שולחן, שיש עליו מייבש שיער. כשאתם מרימים אותו ומכוונים אותו אל התמונה, הלבנים של הסביון מתחילים לעוף והם עפים לאן שאתם מכוונים. הרגשתי כמו ילדה בת חמש שיחקתי עם זה איזה 5 דקות. שלמות. אז אני אשאיר לכם להתרשם בעצמכם אבל בואו נגיד שיש המון כל טוב במוזיאון חולון לעיצוב! ברחוב פנחס אילון 8 והנה האתר כי לכל יום יש שעות משלו אז נראה לי אין טעם שאני אגיד את כולם:/www.dmh.org.il/

(שיר:justice- civilization)

פינת ההיסטוריה:

אני מאחרת בשבוע אבל קלטתי שהתחילה שנה חדשה. ולא סתם שנה חדשה. סוף העולם הגיע אם מישהו לא יודע ו/או פספס את הסרט.

טוב אנחנו לא המצאנו את זה.

ממש לא. זה כתוב. מתועד. יש ציורים. אוי ואבוי איזה ציורים.

כן, אני מדברת על יום הדין. האפוקליפסה לפי הנצרות. בסוף האלף ב"מילניום" כמו שהם קוראים לזה השטן אמור לצאת מהטיים אאוט שלו.

אלוהים שם אותו בפינה או יותר נכון אזק אותו באיזו מערה וכל אלף הוא מחליט שגם הוא רוצה לצאת בסילבסטר.

כאילו אלוהים זרק איתו לשם גם מפלצת ולא נראה לי שזה כיף להתנשק איתה ב12. בייחוד שהוא עושה את זה כבר 1000 שנים. אז הוא ברח! ובגלל שהוא ברח הסדר הופר.

ישו יופיע פעם שנייה ויעשה משפט שיחזיר את הסדר.המתים יקומו לתחייה ויעמדו לדין. המבורכים והצדיקים יתקבלו בשערי גן העדן והחוטאים והרשעים יידונו לקללת עולם בגיהנום.

מראשית המאה ה12 הדבר הזה הופך להיות חם! צמח עולם שלם של אומנות סוף העולם.מקימים מחזות יום הדין האחרון ולא נראה לי שהציגו שם עוד דברים חוץ מזה כן?

וכל הכנסיות מבחוץ מכוסות פסלים מלחיצים של מלאכים ושדים כדי להזכיר ולהבטיח למאמינים שהיום מגיע, הוא בדרך- סוג של ההכנה של ידיעות אחרונות להפצצה באיראן.

רואים שם את ישו ששופט: מרים יד אחת שמלווה את הפמלייה השמיימית- אלה ששיחקו אותה עשרים וארבעה זקנים שמתוארים בחזון יוחנן לגן עדן. והיד השנייה שלו למטה ואתם יכולים לנחש למי היא סימנה ולאן הוא הולך.

המקוללים אגב בדר"כ בשמאל והמבורכים תמיד בימין. מה זה אומר עליי שנולדתי שמאלית?? ותמיד יש סצינה של שקילת הנשמות. רגע של שעשוע הומוריסטי מה שנקרא. המלאך גבריאל שוקל את כובד החטאים!! הנשמות מתחבאות בגלימה שלו והשדים קופצים על המאזניים כדי שהנשמה תצא כבדה יותר ותגיע לגיהנום. לפעמים מענישים אפילו כל חוטא כחטאו, מושכים לשקרנים בלשון, מפילים את היהירים מהסוס וכאלה. בקיצור לנוצרים האלה יש דימיון עשיר ונראה לי שלהיות נוצרי בימי הביניים היה סיפור די מלחיץ!

תגללו את השם conque וmoisaque ותראו בעצמכם..

(שיר: gnarls barkley- run (natural disaster)

אומנות ברשת:

כחלק מהניסיון שלי למצוא מקומות איכותיים באינטרנט של אומנות הביאו לידיעתי את האתר stamble או בעברית "מעידה". זה סוג של מנוע חיפוש רק מותאם אישית.

מזתומרת? נכנסים, מסמנים תחומי עניין ויש הרבה דברים שנשמעים מעניינים ברשימה: אוכל, מיתולוגיה, צילום, ספורט, מוזיקה, גאדג'טים, ספרות ואני באמת יכולה למלא את כל הפינה הזאת רק בלהמשיך ולהגיד את כל התחומי עניין שיש שם. אתם מסמנים, משחקים אותה אינטלקטואלים שהכל מעניין אותם ואז יש לכם יוזר ניים ואתם מתחילים "למעוד". מזתומרת? מקליקים על המילה stumble על סרגל הכלים בצד השמאלי הקיצוני, ואז האתר הגאוני הזה מביא אותכם לכתבה על תא טלפון בלונדון שהוא אקווריום, או לתערוכה של אמנית שנתנה לילדים לכסות את כל הקירות של התערוכה שלה במדבקות. ואתם אומרים לאתר אם אתם מרוצים או לא. אם הוא קלע לטעם שלכם או לא! תקליקו יד אם אצבע למעלה עם אהבתם ויד עם אצבע למטה אם התבאסתם רק תנסו לא להתמכר!

(שיר: limit to your love- james blake)

www.thisiscolossal.com/2012/01/yayoi-kusama-obiliteration-room/-על האומנית המגניבה

שכיסתה חדר שלם במדבקות.

אמן מן העבר:

אני מוכרחה להגיד שאחרי אביבה אורי המסתורית היה קשה לי לבחור אמן מן העבר שלא נשמע לחלוטין בנאלי ומוכר. אבל הוא גם אהוב וזה מה שהכריע את הכף מבחינתי. רציתי לשמור אותו עוד קצת אבל אני חייבת, זה חזק ממני: קאמיל פיסארו!

פיסארו השתייך לזרם האימפרסיוניסטים במאה ה-19. וכמו הרבה אמפרסיונטים הוא צייר סצינות ברחוב- משתלב לנו היום עם התוכנית. הסדרה שלו שאני הכי הכי אוהבת ושבגללה אני מאוהבת בו בכלל היא שדרות מונמרטר! אוי איך בא לי להיות באחת הכרכרות שהוא מצייר שדוהרות שם בגשם בלילה בבוקר או אחרי הצהריים. לא איכפת לי באיזו באמת סתם להיות חלק מהיופי! אבל לפני שאני דוהרת מכאן קצת רקע:פיסארו נולד בשנת 1830 בעיר שרלוט אמאלי שבסנט תומאס באיי הודו המערבית, אז בשלטון דנמרק. לאבא סוחר יהודי עשיר ממוצא פורטוגלי ואמא ממוצא קראולי מהרפובליקה הדומיניקנית. בגיל 12 שלחו אותו לפריז ללמוד בפנימיה.

אחרי חמש שנים הוא חוזר הביתה ומתחיל לעבוד עם אבא שלו בעסק המשפחתי. שם הוא מתחיל לצייר את הנופים של האי הקאריבי בו גדל ותושביו.

ב-1855 הוא חוזר לפריז אפילו שאבא שלו לא מפסוט מזה ונרשם ללימודים בבית הספר הגבוה לאמנות (École des Beaux-Arts). ב 1860, הוא פוגש את קלוד מונה ופול סזאן שיהפוך בהמשך לפוסט אמפרסיוניסט ובהמשך הם מכירים עוד אמנים שביחד איתם הופכים לקבוצה- קבוצת האימפרסיוניסטים.

פיסארו לא הפסיק להתחדש ! הוא קיבל את הפוסט אימפרסיוניזם והכיר טוב את פול גוגן ופול סזאן. בתערוכה האחרונה של התנועה האימפרסיוניסטית שהתקיימה בשנת1886, הוא אפילו הציג תמונות בסגנון הפוינטיליזם שפיתח ז'ורז' סרה. פיסארו היה אבא לשבעה ילדים שהצליח כלכלית רק אחרי גיל 60 והתקשה לפרנס את המשפחה. הראייה שלו השתבשה בגלל מחלה ועדיין הוא המשיך לצייר עד הסוף ב1903 כשהוא נפטר והשאיר אחריו לא פחות מ 1600 ציורים.

(שיר: asteroid galaxy tour- golden age )

פינת הקולטורה-

במגמה ברורה אפשר להגיד שהתכנית של השבוע מוקדשת קצת לאומנות רחוב.

ראיתי סרט דוקומנטרי, לא... רגע... לא לפסול להקשיב. סרט דוקומנטרי על אומנות רחוב שהתחיל לעשות בחור צרפתי משוגע ובסוף נעשה עליו בעצמו. טרי גואטה כל החיים שלו הסתובב עם מצלמת וידיאו ביתית וצילם. יש לו בן דוד שהתחיל לעשות דמויות מוקטנות בהשראת משחק מחשב שקוראים לוspace invader ולהדביק אותם על בניינים ופנסי רחוב. הוא התחיל לצלם אותו עושה את זה. ואז הבן דוד הכיר לו את חברים שלו והוא צילם אותם עושים את זה. ואז הוא התחיל פשוט לחפש אמני רחוב ולצלם אותם. באיזשהו שלב הוא הגיע לאיזה בחור שקוראים לו banksy והוא התותח של אומני הרחוב המחתרתיים היום בעולם. שמתברר אגב שהרבה מהם כבר מוכרים בגלריות ומכירות פומביות ציורים במיליונים של דולרים ואספני אומנות כבר מתפלצנים על העבודות שלהם. איך שלא יהיה טרי כל כך נגנב מהאומנות רחוב ומהריגוש של הסכנה שבלצייר על בניין בלילה שהוא יוצר לעצמו גם דמות. אז banksy התחיל לצלם אותו. טרי קורא לעצמו mbw מיסטר בריין ווש. הלוגו שלו הוא דיוקן עצמי עם המצלמה וידיאו על הכתף. הוא שוכר אמנים צעירים ומגייס אותם לבנות לו תערוכה- אבל אני כבר מגלה את כל הסרט אז אני אפסיק

exit through the gift shop זה השם!!

הערה: בבית בשמיעה חוזרת, גיליתי ששכחתי לציין את העובדה שהסרט שהתחיל טרי לעשות על אמני הרחוב צולם לבסוף על ידי צלם רחוב שצילם אותו. לכן בשידור הגרסא קצת שונה. זו הגרסא המתוקנת. סליחה.

(שיר: gangsta- tune yards)

האתר של טרי גואטה:http://www.mrbrainwash.com/

פינת השערורייה:

פתחתי את העיתון אתמול והזדעזעתי לגלות שסיגלית לאנדאו מספרת שהעבודות שלה חזרו מונציה מושחתות.

אם תרשו לי הסבר חצי אנקדוטי.. בקיץ נסעתי לביאנלה. כן גם אני התרגשתי זה היה אחד הדברים היותר אדירים.

למי שלא יודע כל שנתיים יש כנס? תערוכת על? סוג של המונדיאל של האומנות, בונציה. כל הארצות בעולם מציגות, לכל ארץ יש ביתן שתכלס הוא בית, גלריה להציג בה וכל פעם עושים סלקציה בתוך המדינה ושולחים אמן שייצג ויציג בביתן של הארץ.

אנחנו שלחנו את סיגלית לאנדאו. והאמת שהייתי ממש גאה. שמעתי עליה לפני אבל חשבתי שזה היה ממש מעניין מה שהיא עשתה. סיגלית לאנדאו כבר שנים עושה אמנות שאפשר לקרוא לה חברתית- פוליטית. נושא שהיא הכניסה שוב ושוב לתוך העבודות שלה הוא ים המלח והסכסוך הישראלי פלסטיני.

בביאנלה היא הראתה דרך וידיוארט, שהוא המדיום האהוב עליה, משחק ילדים שאבא שלי היה משחק אז הוא הסביר לי. רואים שלושה גברים על חוף הים והם מחלקים ביניהם טריטוריות: זורקים סכין ומשרטטים מחדש קווים איפה שהוא נופל.

החוף שצילמו בו הוא חוף אשקלון שליד עזה ככה שההקשר ברור ממש. וגם בקטע של המלח היא ציפתה נעליים במלח שמה אותם על קרח וראתה איך הם נמסות פנימה וציפתה רשת דייגים של הדייגים בחוף אשקלון במלח ככה שכל הנושאים נקשרו. ויזואלית זה היה יפה ממש כי המלח היה גס ונראה כמו קריסטלים כמעט.

אז בקיצור אחרי כל היופי הזה היצירות היו צריכות לחזור הביתה ועכשיו הן הרוסות. לאנדאו מספרת שהעבודות הוצאו "בזלזול ובברוטליות" ושהשאירו אותם בנמל חיפה בגשם במכולה לא סגורה איזה עשרה ימים ואתם יכולים רק להבין כמה עבודה במלח יכולה להיהרס ממים. כמובן שבמכס אומרים "זה היה ככה כשקיבלנו את זה" שערוריה!

(שיר: sabotage – beasty boys)

הידעת?

אני רוצה להפיח תקווה במאזינים שלומדים איפשהו אומנות עכשיו ואומרים לעצמם: בעצם לאן אני ממשיך מכאן? בשביל מה אני עושה את זה? סרז' תירוש עוזר לאמנים צעירים.

בית st-art הוא חממה של אמנים וגם במקרה הבית שלו עצמו. הכל התחיל עם ז'אן תירוש, אבאשלו שהיה אספן אומנות ידוע בצרפת.

הצדף 8 הוא בית ילדותם של סרז' ואחותו אורנה, הילדים שלו.

אגב מי שעושה את הקישור, כן זאת התירוש שיש לה בית מכירות פומביות בהרצליה. הבית היה שייך לטורקי מאז התקופה ההיא, וסרז' קנה אותו. הוא הבין שלהיות אמן צעיר בישראל זה מאוד קשה בהתחלה. גלריות לא לוקחות אותך. אתה יוצא מבצפר כמו שנכנסת. אז הוא התחיל ללכת לתערוכות בוגרים. בצלאל, מכון אבני, וכאלה וראה מה הולך שם והתחיל להפיק בוגרים. לפנות אליהם ולעזור להם למצוא סטודיו ולקבל חשיפה, והרבה חבר'ה שהוא לקח נקטפו על ידי גלריות. סרז' הגדיל לעשות' אני אוהבת את הביטוי הזה הגדיל לעשות, והוא מה שנקרא איגף את הסיפור הזה משני הצדדים: הוא לא רק עוזר לאמנים לקבל פרסום הוא גם עוזר להם לקבל מימון- הוא נהיה יועץ פיננסי להשקעות באומנות- אז הנה לכם אור בקצה המנהרה חבריי ותודה לך סרז'!

(שיר: serge gainsbourg- melody nelson)