פתיח:
site specific הוא מונח שמגיע מעולם
התאטרון.
ומתייחס לכל מופע שמותאם בעיצוב שלו
ובבנייה שלו כקטע תאטרוני,
למקום מסוים שהוא לא אולם תאטרון כמובן.
אבל כמו שאנחנו יודעים היום אין שום דבר
שבלעדי לשום תחום.
על הסייט ספציפיות שבאומנות-
היום בתוכנית 17.
שיר: ירמי קפלן-
מעבר לגדר.
המלצה שבועית:
ההמלצה השבועית השבוע חצויה.
החלק הראשון שלה הוא משבוע שעבר,
והחלק השני טרי טרי מאתמול.
אבל לא יכולתי להתעלם מהקשר בין שני
הביקורים.
ידיד שלי עמרי מהלימודים הזמין אותי
לתערוכה בקיסריה בסוף שבוע שלפני האחרון.
חבורה של אמנים השתלטה על בית שמיועד
שם להריסה
ובמשך שני סופי שבוע-
רק! פתחה את
הדלתות של הניסוי המדליק הזה לקהל הרחב.
 |
| פיתוח של המושג בית.. |
 |
| אחת הפינות במטבח |
 |
| למי שלא מזהה: הדולפין עשוי מבקבוקי מים מפלסטיק |
הבית המשוגע היה באמת מיש מש של הכל מהכל.
ונתן במה למעצבי פנים,
לגרפיקאים,
לציירים,פסלים,צלמים
ואולי גם לכאלה שאין להם בכלל הגדרה
ספציפית, ובעיקר
נוצר חלל שהוא מרתק.
האמנים יצרו בתוך הבית,
על הבית, לפני
התערוכה בשימוש עם הבית.
היו כאלה שפיתחו את המונח בית.
היו כאלה שפתחו את המונח חדר.
או מקום באופן כללי.
וסה"כ אהבתי.
 |
| רק לי זה מזכיר את האישה מהניצוץ?! |
היו לי כמה בעיות עם התערוכה.
קודם כל היא לא יכולה להיות המלצה
שבועית כי כרגע הבית כבר סגור.
לא ברור לי למה.
ממה שביררתי במקום הבית יהרס רק בעוד
חודש.
עוד דבר שהפריע לי מאוד זאת עבודת האוצרות.
אם לא אמרתי את זה עד עכשיו זה הזמן להדגיש-
מבחינתי זה לא רק המה אלא האיך.
אפשר לזרוק מלא עבודות בתוך חלל ולקרוא
לזה תערוכה-אבל
מה המשמעות של כזה דבר?
הרגשתי שהפואנטה הייתה למכור.
יותר משפורטו לי רעיונות של עבודות
ו/או טכניקות,
בפתקים קטנים,
שלא היו דרך אגב ליד כל עבודה,
היה מפורט קודם כל-
המחיר.
וזה המקום שבו זה גם נגמר לי מאוד מהר כי
מה יותר סטריאוטיפ מלעשות תערוכה שהדגש
בה הוא למכור במקום כמו קיסריה-
זאת אומרת כשלקהל היעד שלך יש כסף כדי
שיהיה לו אוסף אומנות?
שיר: our house- madness
פינת ההיסטוריה+
אמן מן העבר?
יש
אתרים שמסמנים
בשבילנו מקומות כמו הקולוסיאום ברומא,
ה"ביג
בן" בלונדון וורסאי בצרפת.
לא
בפריז-
המקום
הזה שמור לאייפל.
ולמי
היה שמור הוורסאי? לשמנה
ולסלתה של פריז. למלך
אחד במיוחד ולחברים שלו:
לואי
ה-14
והוא
אולי הבנאדם הראשון שהשתמש בסייט ספסיפיק.
לואי
ה14
שהיה
מכונה גם מלך השמש,
הוא
איפשהו סמל לאמנות ולתאטרון כי היה גם
פטרון וגם נגע באומנות בעצמו.
הוא היה
נדיב מאוד כלפי בני חסותו ביניהם מולייר,
בואלו,
ראסין.
וביניהם
גם קבוצת התאטרון האקדמי פרנסייס ובתחום
המוזיקה מלחינים צרפתים.
וורסאי
הייתה בהתחלה מין כפר חקלאי מוזנח,
הפכה
לעיר גדולה בימה"ב-
סוג
של עיר בירה במאות ה17-18
והיום
היא סתם פרבר עשיר של פריז.
לואי
ה14
הוא
זה שהקפיץ אותה מדרגה.
הייתה
שם בקתתציד שלאבא שלו לואי ה13
ותוך
ארבעה מחזורים של שיפוצים ובנייה הוא הפך
את הבקתה לארמון או כמו שהצרפתים קוראים
לזה chateau= טירה.
אומנויות
וחיי החצר הדגימו ושימרו את השליטה של
לואי על צרפת.
הגנים
המוקפדים,
הארכיטקטורה,
האומנות
על הקירות הכל סימן שליטה מוחלטת.
 |
| תמיד מוקפד- מלך השמש. |
המחזות
נכתבו על רקע הגנים-
זאת
אומרת המחזאים לקחו בחשבון איפה בגן יציגו
את ההצגה.
קמה מערכת
מסודרת,
קאנון
של הצגת הדימוי המלכותי.
הצרפתי.
לואי
תואר לרוב בבגדי מלוכה או במלחמה נגד
ספרד.
לואי
ה14
מת
על הבלט שלמי שלא ידע-
גם
יצא מתוך התאטרון.
והוא
היה רוקד הרבה בהופעות עצמן.
הוא
רקד שלושה מתוך ארבעה תפקידי בלט בקומדיות
של מולייר.
תפקידים
אם אופי מלכותי בדר"כ.
אבל
הכמות של ההופעות והמגוון של התפקידים
מעידים שלואי הבין דבר או שניים בבלט
ובמחול בכלל.
וכנראה
שזה לא היה הכל תעמולה.
הוא
גם עזר באמת לפתח את הבלט והיום הסגנון
הראוותני של הריקוד הזה בא ממנו.
ההופעות
תחת כל עץ רענן נגמרו ואנחנו בביקור יכולים
לראות רק את הגנים.
התפאורות:)
לואי
כתב ספר שמוליך אותך דרך הגנים של וורסאי
ומפרט על כל גן וגן.
היסטוריונים
מתווכחים על השימוש ב"מדריך"
הזה
כי הוא לא היה מיועד להדפסה.
אולי
הוא היה מיועד לקבלות פנים רשמיות?
בשביל
המקימים של המזרקות שידעו בדיוק איפה
לבנות אותן?
אולי
בשביל עצמו כשהוא כבר היה חולה מדי בשביל
להסתובב בין הגנים בעצמו והיה צריך לסחוב
אותו בספה.
 |
| שליטה מופתית! |
הדפיסו
את המדריך בשלב די מאוחר.
סוף
המאה ה17
תחילת
ה18.
6
גרסאות
שונות.
הם
מותחים מסלול של בערך 8
ק"מ
תלוי במסלול שבוחרים.
ואפילו
שעבר מאז זמן אפשר ללכת עד היום במסלולים
של מלך השמש.
שיר:
typ- young proffetionals at work
פינת הקולטורה:
אם בשבוע שעבר לקחתי אתכם ליפן
היום נבקר בסין.
בשנה שעברה בדוק אביב הציג סרט
עם שם שלא הסתדר לי:”איי
ווי ווי לא מתנצל"
קראתי קצת שזה סרט דוקומנטרי
על אמן סיני והחלטתי כבר ללכת.
ואז,
לא היו כרטיסים.
רצה הגורל והקרינו את הסרט שוב
במסגרת סדרת ההקרנות inspired
by tlv port
באיזה מקום שלא הכרתי בנמל תל
אביב.
איי ווי ווי הוא האומן הבינלאומי
המצליח של סין.
בגלל שהוא גר 10
שנים בניו יורק הוא יצר
לעצמו שם קשרים עם אוצרים ואספנים ובזכות
התדמית שהוא יצר לעצמו הוא פרץ בעולם.
הסרט איי ווי ווי לא מתנצל או
בתרגום שהוא באמת צריך להיות:
איי ווי ווי לעולם לא מצטער,
מספר לנו את הסיפור של סין דרך
העיניים של אי ווי ווי כאומן וכלוחם חופש,
בעידן הניו מדיה.
הרבה פעמים אנחנו שוכחים שלא
רק צפון קוריאה היא מדינה עם שלטון בעייתי.
ווי ווי חושף דברים שהממשלה
לא מספרת, מתעד
ומעלה נון סטופ עוולות שהוא רואה גם בחיים
הפרטיים שלו-
כששוטר פורץ לחדר מלון שלו
ומכה אותו כל כך חזק שהוא צריך לעבור ניתוח
בראש,
וגם עוולות ציבוריות כמו רעידת
האדמה בסצ'ואן
שבה השלטונות בסין לא שיחררו את המספר של
ההרוגים לציבור ולתקשורת.
הוא מגייס את האומנות שלו ומפיץ
אותה דרך הרשת למרות הסיכון הענק שבזה.
שיאו לי בו- סופר סיני שזכה בפרס נובל קיבל 11 שנים בכלא הסיני כי טענו שהוא מסית בכתבים שלו ומנסה לעורר את הציבור נגד השלטון.
ויש עוד אנשים כמוהו.
עוד הרבה.
לראות את הסרט הזה בתקופה
הנוכחית היה מבחינתי נורת אזהרה-
זה מה שקורה כשהולכים אחרי
סיסמאות כמו "ראש
ממשלה חזק- מדינה
חזקה"
שיר:i
am free- דנה אינטרנשיונל
פינת השערוריה:
ואם כבר דיברנו על וורסאי.
גיליתי בשיעור השבוע שחוץ מסיור
מאורגן מצ'עמם
בגנים ובאולם המראות אפשר גם ליהנות
מתערוכות של אמנים בינלאומיים פעם בשנתיים.
זה אומר שכל החדרים שמותר להיכנס אליהם
הופכים לחללי תצוגה.
אנחנו בשיעור דיברנו ספציפית על התערוכה
של ג'ף קונס
שהוא אמן אמריקאי שהחליט לבוא עם קצת
ציניות במזוודה ולהכתיר את עצמו כלואי
ה-14 של
המאה ה-20.
הוא אצר לבד את התערוכה וממש
התעקש שיהיה משהו מתריס בהצגה של העבודות.
מי שמע על כלבי בלון ענקיים
ממתכת בתוך ארמון מהמאה ה17??
 |
| הישר מיום הולדת 5 לארמון המלוכה... |
זה היה קטע לא נעים לצרפתים כי
מראש הם היו סקפטיים על אמנות מודרנית
באתר היסטורי ובסוף עוד הביאו להם איזה
אמריקקי אחד שבא לחרבן להם על הראש?
אני מצרפת בבלוג קישור לאתר
על התערוכה- אפילו
שזה היה ב2009 הוא
עוד לא ירד ויש שם צילומים של כל העבודות.
מן קטלוג אונליין.
מן שערוריה!
שיר:
velvet underground- venus in furs
הידעת:
בתחילת התוכנית היום אמרתי שלהמלצה
השבועית יש גם חלק שני ולא חזרתי אליו.
אז הנה, אני חוזרת
אליו.
אתמול בערב ביקרתי-
פעם ראשונה אני חייבת
להודות במתחם האמנים בתחנה המרכזית בתל
אביב.
הרגשתי בורה.
שאף פעם לא ידעתי בכלל על
המתחם אמנים הזה עד שהייתי בתערוכה בקיסריה
ואחד האמנים שם סיפר לי שיש לו סטודיו
בתחנה המרכזית.
התלהבתי וחשבתי שזו איזו יוזמה
חדשה מגניבה של העירייה או של איזה קולקטיב
ושווה לראות מה הולך שם.
אבל האמת שכמו כל דבר בתחנה
המרכזית- היה
לי קשה למצוא את המקום,
כשכבר מצאתי הייתי בהלם
מזה שזאת פשוט שורה של חללים שרובם ריקים
ונטושים.
נכון,
שלא לזכותי יאמר שבאתי
ב18:00 וזה
כבר סוף היום.
אבל מה לעשות-
זה לא כל כך נעים לראות
גלריה סגורה- בטח
ובטח מתחם סגור.
אז החלטתי שבמקום המלצה שבועית
המתחם ישמש אותנו לפינת הידעת.
מתחם האומנים בתחנה המרכזית
החדשה בקומה 5-
לכו בעקבות השלטים-
תשתדלו להגיע לפני 18:00...
שיר: jose gonsales- killing for love
סגיר:
החיים הם דבר לא "סייט ספיציפי".
הגלגולים והתהליך הם הדבר המעניין.
היציאה מתוך מקום והחזרה
אליו או הגילוי של מקום אחר שהופך לבית
או שהופך לבסיס-
זאת החוויה המשמעותית
שמובילה את סיפור חיינו.
סיפור חייה של התוכנית נמצא
בבלוג. אומנותי
למשתמש בגוגל יגלגל אתכם אליו.
