תוכנית # 15: שיכפול והפצה

פתיח:

אנחנו חיים לפי שיטה. לכל אחד יש את המשהו שהוא עושה כשהוא קם בבוקר ולפני שהוא הולך לישון, את הדיכאון שלפני היומולדת או את הטקס הקטן שהוא עושה עם משפחה וחברים כל שנה לפי אותה מתכונת. ככה גם התוכנית היום תשכפל את אותן הפינות שעולות כל שבוע. ותקווה להפיץ ידע כמו שהיא מקווה תמיד:)

שיר: erase and rewind- cardigans

ההמלצה השבועית:

"אמנות התחריט נועדה כדי ליצור עבודות אומנות ולשכפל אותן. כדי להגיע להמון וכדי שההמון יהיה שותף לעשייה ולהחלטות הגורליות, אם זה בתחום החברה או בתחום האומנות.”

בהמשך למגמה שהתחילה כאן שבוע שעבר, לכתוב על תערוכות מחוץ לת"א, קבלו אחת מחיפה החגיגית. למי שזכר ולמי ששכח חנוכה בחיפה לא עומד לבד ובואדי ניס נס חוגגים נוצרים מוסלמים ויהודים- זה חג החגים!

כל העיר מגוייסת לדבר הזה ויש אירועים גם מחוץ לואדי. מקבלים תוכנייה שהיא גם מפה שבאמת עמוסה בנקודות ומספרים. ממש צריך לנווט איתה.

בכל אופן אחד מהאירועים האלה הוא ההמלצה שלנו היום שישאר פתוח גם אחרי שהחג נגמר- התערוכה לוג אין לוג אאוט.

בהסבר על התערוכה שהקראתי חלק ממנו קודם, אומרים שהמטרה שלה זה לקשר בין התחריט והרשתות החברתיות. אני לא ממש ראיתי את זה.

האמת שהיא מאוד חידתית התערוכה.

משנכנסת מברכים את פניך שלושה לוחות קאפה שנראים סתומים לגמרי כי הם כתובים בעברית ערבית ואנגלית אחד על השני. לקח לנו זמן להבין שבלי שקף אדום (כמו שהיה בקופסאות של הרמז כשהיינו קטנים) לא נצליח לראות שבכל לוח, שפה אחת בולטת מעל השאר. קצת כמו כל עבודת אומנות- בלי הכלים הנכונים אנחנו לא יכולים להבין את הכוונה.

אבל השקף האדום לא פירשן לי את שאר העבודות. בשבילן צריך היה להתאמץ יותר.

התחריטים של ואליד אבו שאקרה שהוא גם אחד מאוצרי התערוכה, נראו לי כמו אבני חן. הדפסים מיניאטוריים של נוף לא ספציפי – עץ זית, גבעה, שדה חרוש- מינאטורה ארץ ישראלית.

בעבודות היותר גדולות שלו חלק מהטיפול בעלים ובטקסטורות נראו לי כאילו מתחבאות אותיות ערביות בפנים. וזה הזכיר לי את הערבסקה שמעטרת את הכיפות של המסגדים באיספאהן- העין שלך נמשכת ונמשכת בתוך העלים שלה כאילו שהיא מספרת לך סיפור.

ויה דלורוזה- אדהם ג'ברין

חידתיות בין העלים

ואהבתי במיוחד את העבודה ויה דלורוזה של אדהם ג'ברין. זאת עבודת וידיאו. אנחנו רואים רחוב ודמויות שזזות בו אחורה. ברור לנו שהסרט מורץ לאחור. אנחנו לא יודעים את מה הוא מתעד. ויה דלורוזה הוא השם של הדרך האחרונה שישו עשה עם הצלב על הגב לפני שצלבו אותו. האם בשביל כל הגברים בסרט הדרך שהם הולכים בה הייתה האחרונה? אולי הם מלווים מישהו בדרכו האחרונה? לא נכון לומר שהמסלול של כל אחד מאיתנו בחיים שלו הוא דרך אחרונה? לא יהיו עוד חיים לא תהיה עוד דרך?

אין שקף שמבהיר לנו את כל השאלות האלה. לא בתערוכה ולא מחוצה לה.

לוג אין לוג אאוט מציגה במוזיאון העיר. שד בן גוריון 11 חיפה. המוזיאון פתוח בימים א'-ה' מ10:00-16:00 ביום ו' מ10:00-13:00 וביום שבת מ10:00- 15:00

## התנצלות ותיקון" בתוכנית התבלבלתי בשמו של האומן וקראתי לו לצערי פאריד אבו שאקרה במקום ואליד. אני מתנצלת.###

שיר: מאיר בנאי- שירו של שפשף

פינת ההיסטוריה:

הדפוס?

היום אני רוצה לדבר על משהו שלא מחשיבים כאומנות בדרך כלל אבל בעצם הביא את התרבות שלנו למה שהיא- המצאת הדפוס.

איך אנחנו יודעים את מה שאנחנו יודעים?

היום אנחנו יכולים לפתוח גוגל באייפון תוך שתי שניות. פעם אפשר היה לפתוח אנציקלופדיה. ולפני זה?

לפני זה ידעת את מה שחיית אותו. ו/או את מה שהכומר שלך סיפר לך. רב האנשים לא ידעו לקרוא וכמו שאנחנו יודעים ידע הוא כח אז מי שידע לקרוא היה בדרך כלל איש ממשפחה עשירה או איש דת- כומר או נזיר.

וזה נשמר ככה. קהילה סגורה בתוך עצמה ששלטה בכולם בגלל יתרון שלא דרש ממנה כלום.

ואז הגיע יוהן גוטנברג במאה ה15 והמציא מכונת מתכת שמטביעה אותיות על נייר.

שמשכפלת טקסט בצורה יעילה ומהירה הרבה יותר מהנזירים שהיו יושבים לצייר שנים עיטורי זהב ואיניציאלים (שזה האותיות הגדולות העיטוריות שפותחות את הטקסט)

ומשיכפול עברנו להפצה- של האותיות במיקרו ושל ידע במקרו.

מרגע שספרים היו נגישים לכולם, במחיר ששווה לכל כיס אנשים התחילו ללמוד לקרוא. הכח לא היה שייך יותר לקבוצה אחת. לאיש הפשוט הייתה באר ידע לשאוב ממנה את כל מה שלא היה לו את מי לשאול. אומרים שמתוך הלמידה של הקריאה נולד גם מונח- שזה נשמע כמעט מצחיק לחשוב שלא היה קיים פעם-נולד מונח "הילדות". זאת הייתה המיומנות שהפרידה בין מבוגרים וילדים.

וזה מה שקוראים לו בעגה מהפכת הדפוס.

החוקרת אליזבת איזנשטיין שאני שמה קישור להרצאה שלה בבלוג אומרת שדפוס הוא גם אומנות. שקיימת, עוד הרבה לפני גוטנברג. עוד מימי הפפירוס במצריים העתיקה. דרך אגב קראתי שגם בסין היו מדפיסים על דפים בטכניקה של חיתוך עץ כבר במאה ה8 לספירה. אבל גוטנברג הוא מי שבסוף כתוב בדפי ההיסטוריה כהממציא. מה לעשות.

ההמצאה!

הממציא!

איזנשטיין מתייחסת בהרצאה שלה לאמביוולנטיות שביחס הראשוני לדפוס. כמו לכל המצאה חדשה. היו מי שחשבו שזה היה רגע של מעבר מחושך לאור והיו מי שחשבו שמכונת הדפוס היא יציר של השטן.

התומכים ראו בזה שיחרור מהותיקן

השונאים ראו בזה שיעבוד למו"לים

הייתה אגדה שנבעה מבלבול של איות- המממן של גוטנברג נקרא פוסט וזה נכתב כמו פאוסט. פאוסטוס היה עובד השטן או נקשר לשטן בעקבות מחזה המוסר של כריסטופר מארלו מהמאה ה16 דוקטור פאוסטוס. על מרצה לתיאולוגיה שמוכר את נשמתו לשטן.

היא מספרת שאמני הדפס בעידן הנאורות (מאה 18) מדברים על תור זהב שהיה ברנסאנס אבל טוענת שזאת סתם התרפקות על נוסטלגיה.

הם אמרו פעם זאת הייתה אומנות היום זו מלאכה זעירה. היא אומרת זאת תמיד הייתה מלאכה זעירה.

ספרים מודפסים ומועתקים ביד היו מונחים זה לצד זה לעיתים בכריכות זהות. כך שהיו אנשים שטענו שלא ידעו להבדיל בין עט ודפוס.

המבקרים הגדולים של האומנות החדשה היו הדפסים עצמם. בתחילת או בסוף קטע היה קולופון -מקום שהיה שמור להערות- ידיים קפואות, הדפסה לא נקייה.

ואחד היא בוחרת להקריא- באנגלית זה בחריזה: איך אפשר להשוות את איכות העבודה בעט לזו של אמן ההדפסה במכונה.

נשאר אמביוולנטי- לא?

שיר: alanis morissette- one hand in my pocket

פינת הקולטורה:

אנחנו פותחים עם צ'ארלי קאופמן. שמן, זקן,קרח,יושב במסעדה בהוליווד.

למי שלא ראה, ומסיבה שאני לא ממש מצליחה להסביר אותה, ההמלצה לפינת הקולטורה השבוע היא הסרט אדפטיישן.

עשו בארץ עבודה טובה והשאירו את השם של הסרט. כי בינינו "סתגלנות" זה לא שם סקסי לסרט וגם לא "הסתגלות" ויכול להיות שנמאס להם שיורדים על השמות שהם בוחרים כשהם לא יודעים איך לתרגם.

צ'ארלי קאופמן- שמן, מקריח, גאון!

אדפטיישן הוא הסרט שאומר את האמת הלא רומנטית על להיות אומן. אתה קם בבוקר, כל בוקר ואולי אין לך מוזה. אבל זה מה שאתה מרגיש שאתה יודע לעשות, שאתה צריך לעשות.

בתהליך היצירה עצמו יש המון שיכפול. בתור מישהי שכותבת אני יכולה להעיד שאתה יושב ואתה קורא עוד פעם ועוד פעם שורה אחת ומשנה ומוסיף וגורע ובסוף מוחק בכלל או יותר גרוע רוצה לחזור למשפט המקורי וכבר לא זוכר מה הוא היה.

ומילא כל זה, יש את הלוגיסטיקה- ההפצה. יופי, כתבת. יופי ציירת, יצרת – אז? איך אתה מוכר את זה? איך אתה משכנע מישהו לקנות את זה, לקחת ולעשות עם זה משהו. ומה?

ומכל מה שאמרתי עד עכשיו אתם בכלל לא יודעים על מה הסרט בעצם..

אבל מה אני אגיד- על סחלבים? על תסריטאי במשבר? על אחים תאומים וקנאה? על הספר "סיפור”- שצחקתי כשהזכירו אותו כי גם לי יש אותו בבית וניסיתי לקרוא כמה פעמים- והוא לא עזר לי לכתוב אפילו שורה?

בקיצור אדפטיישן- בשביל הנשמה.

שיר: under pressure- david bowie queen

אמן מן העבר:

"אמני הפופ יצרו דימויים שכל אחד שירד את רחוב ברודווי יכל לזהות בשבריר של שנייה- קומיקס, שולחנות פיקניק, מכנסי גברים, סלבס, וילונות מקלחת, מקררים,בקבוקי קולה, כל הדברים המודרניים הנהדרים שהאבסטרקט אקספרסיוניזם ניסה כל כך לא לשים לב אליהם.”

האחד שיצר אלפי פרצופים- א. וורהול

זה היה תרגום שלי למי שנחשב האמן המוביל של תנועת הפופ ארט בארה"ב או לפחות אחד מהאמנים שהכי מזוהים איתה: אנדי וורהול.

אנדי במקור וורהולה נולד לזוג מהגרים סלובקיים קתוליים אדוקים ששמרו על המסורת שלהם בבית.

כשוורהול היה בן 8 הוא חלה במחלה קטלנית והיה מרותק למיטה 8 חודשים. שם תאמינו או לא הוא התחיל לצייר אמא שלו לימדה אותו וזה הפך להיות הדבר האהוב עליו. הוא גם היה חובב קולנוע ובגיל 9 קיבל מאותה אמא מצלמה ובנה להם חדר חושך באחד החדרים בבית.

בגיל 14 הוא התחיל לקחת שיעורים בחינם במרכז קרנגי לאומנות שהיום הוא מוזיאון. אבא שלו נפטר באותה שנה והוא היה נסער כל כך שהוא לא הלך ללוויה. אבל האבא זיהה בו את הכישרון ובצוואה שלו קבע סכום עצום שיממן את הלימודים שלו.

כמו שאתם מבינים, זה סיפור של הורים תומכים.

הוא הלך ללמוד. וכשסיים עבר לניו יורק. נפטר מה-A בשם שלו והתחיל לעבוד כמעצב תעשייתי במגזין גלמור. וזכה בכמה פרסים על הסגנון שלו.

רק בסוף שנות ה-50 וורהול חזר להקדיש את עצמו לציור באמת. העבודות שלו התמקדו בעיקר במוצרים תעשייתיים פס ייצוריים.

ב1962 הוא מציג את העבודה המפורסמת שלו- קופסאות שימורי המרק של קמבל. הסובייקטים האומנותיים של וורהול הסעירו את עולם האומנות. דבר שנתן לו הרבה חשיפה. להרבה זמן.

בין העבודות הכי מפורסמות שלו יש את כל הדיוקנות כמובן: מרלין מונרו, ג'קי קנדי, מיק ג'אגר ועוד. העבודות האלה כל כך מוכרות ופופולריות

שב2008 העבודה של 8 האלביסים נמכרה ב-100 מיליון דולר. שזה איך לומר- טירוף!

100 מיליון דולר? מי המלך עכשיו??

בשנת 64' וורהול פותח סטודיו שהוא קורא לו "המפעל". יותר משזה סטודיו שגדלים בו שוליות הדפס שרק עומדים בתור כדי לעבוד בו, זה מקום חברתי. יש שם מסיבות, וכינוסים של סלבס. וורהול בעצמו הופך להיות סלב וסמל סטטוס בכל מועדון נחשב בניו יורק.

והוא חי את החיים האלה עד הסוף. הוא הוציא ספרים, התנסה בוידיאו ארט יצר סרט שקוראים לו שינה- 6 שעות של משורר ישן וסרט שקוראים לו eat שמתעד מישהו שאוכל פטריה במשך 45 דק'.

ומת ב-1987, בגיל 58 כשהוא מחלים מניתוח שגרתי בשלפוחית השתן.

אנדי וורהול היה סוג של אבטיפוס. הוא חי את חיי הזוהר האמריקאיים שאותם הוא ביקר בעבודות שלו. היה גם אמן, גם סלב, גם איש עסקים. הוא פיסל, הוא צילם הוא הנחה תוכנית טלוויזיה בmtv. וטען שהוא נשאר בתול כל חייו

מתברר שהוא נולד שלושה ימים אחרי. הלוואי וזה אומר משהו.

שיר: Emf- your'e unbelievable

אומנות ברשת:

ואם כבר דיברנו היום על מהפכת הדפוס כולנו יודעים שאנחנו כבר בעיצומה של מהפכת הדיו האלקטרוני. הבלוגוספירה ה...קשקוש פטפוט. אני לפחות רוצה לחשוב שהאינטרנט לא יחליף את הספרייה איך אפשר להשוות ספר לקינדל? אבל אני כנראה נאיבית.

לא חשוב..

דודה של אביעד עוברת לגור בברלין והיא נתנה לי במתנה המון עותקים של מגזין אומנות שהיא הייתה מנויה אליו שנים ויש בו דרך אגב אוצרות שאני בטוחה שאני אחשוף אתכם בהמשך אליהם. וחשבתי לעצמי שאני צריכה לברר אם הוא עדיין קיים בכל אופן. מצאתי משהו כזה ויותר טוב.

art.sy הוא מין מגזין אומנות שמלא בכתבות על אמנים עכשווים, והוא רק ברשת. אהבתי גם את זה שאתם צריכים להשקיע מאמץ מינמלי ולהציע להם חברות.

הכתבות מגוונות. חלקן מצולמות חלקן מאמרי של אוצרים ואספנים ולא רק אמנים. זה מאוד מרענן שאפשר להיכנס ולקרוא קטע אחד ולא להיות מחוייב לאיזה מנוי של איזה עיתון שבסוף תופס לכם הרבה מקום בסלון ומעלה אבק.

ולחשוב שבתחילת הפינה הזאת הייתי בעד ספריות:)

שיר: monsters of folk- say please

הידעת:

קצת מוזיקה. לבק, או בשמו המלא, בק הנסן יש אלבום חדש. והוא מצא דרך חדשה ומעניינת להפיץ וגם לשכפל. שזה מה שאני עושה עם השם של התוכנית היום מאז שהיא התחילה.

לאלבום קוראים:

songreader.net וזה גם שם האתר שממנו אתם יכולים לשמוע את התוצאה הסופית. כי זה לא דיסק שאפשר לקנות בחנות, הוא לא העלה לאינטרנט חינם. לא.

אתם קונים חוברת תווים. מנגינות שהוא כתב, ומוזמנים להקליט בעצמכם כמו שאתם מבינים שצריך וכדאי ולהעלות לאתר. אז הוא בעצם דילג מעל שלב שגם ככה קורה תמיד. שלב הקאברים. בסוף אם השיר שלך להיט לוקח חודש וביוטיוב יש 8 גרסאות שונות או יותר (תראו מה קרה לשיר ההוא של גוטייה) ובסוף בסוף יש להקת קאברים שמופיעה עם החומרים שלך ועדיין עושה מזה כסף אז למה מראש לא לחלוק?

שיר: אחת הדוגמאות מהאתר- seatle rock orcetra- beck's old shanghai

סגיר:

תוכנית 15 אתם מאמינים? זה אומר שתיאורטית אנחנו מכירים כבר 15 שבועות. זה אומר שפעם בשבוע, הייתי שמחה לומר,לפחות, אתם משחזרים חוויה.

משכפלים אותה. ואם אהבתם ולקחתם משהו מאיזשהי תוכנית אולי דיברתם עם מישהו. אולי סיפרתם ושיתפתם אותו והפצתם את השמועה או הבשורה שהיא התוכנית בשבילכם.

ועל זה תודה רבה לכם.

תוכנית 14

אתגרים חדשים!

פתיח:

כששאלו את ג'ורג' מאלורי, אחד מהאנשים הראשונים שטיפסו על האוורסט למה הוא רוצה לטפס עליו הוא ענה "כי הוא שם"

אולי לא התשובה הכי חכמה בעולם ואולי דווקא כן.

אנחנו שומעים ופוגשים סיפורים כל יום של אנשים שעושים את הבלתי אפשרי.

ולמה הם עושים את זה? כדי להראות שאפשר.

תוכנית 14 מתכוננת לשעה של כיבוש אתגרים- אתם מוכנים לזה?

שיר: r.e.m- man on the moon

המלצה שבועית:

ההמלצה השבוע אתגרה אותי! נסעתי למוזיאון המדע בירושלים כדי לנסות משהו קצת אחר. מתברר שעברו מאה שנים מאז שנפטר אלן טיורינג הבנאדם שהיה לפני ביל גייטס ואפילו לפני סטיב ג'ובס ואמר שמכונה יכולה לחשב חישובים- המכונה שהוא המציא היא בעצם המחשב הראשון.

חיים אחרים- היא תערוכה שחוגגת את הגאונות של טיורינג דרך פרשנויות חזותיות לרעיונות שהוא העלה כמו:

בעבודה sound to shape של נורית בר שהיא שיתוף פעולה בינה בין פרופסור אשל בן יעקב מאוניברסיטת תל אביב ובין המוסיקאי אורי פרוסט. על הקיר תלויות עמודות של צלחות פטרי שמי שלא יודע הן כלי מעבדתי לגידול חיידקים, והצוות הזה מנסה לבדוק איך סאונד משפיע על ההתפתחות שלהם בתוך הכלי ובקטע אומנותי יותר: איך זה נראה.

טיורינג- האב טיפוס

גם נהנתי מהחוויה של future perfect עבודה של מירי סגל ואור אבן טוב . זה מיצב וידאו אבל מהסוג היותר אינטראקטיבי. אתה יושב מול הקרנה עם אוזניות בתוך קסדות שתלויות מהתקרה ומקשיב למין פרסומת / סרט הסברה על המצאה הבאה שתשכלל לנו ותשדרג לנו עוד יותר את החיים: הgmind- מכשיר קטן ולבן שיושב לכם על הראש ויהיה אפשר לגלוש איתו באינטרנט תוך כדי שיחה עם מישהו אחר, לוותר על מחשב ועל פלאפון כי הכל כלול ובעיקר- להקליט ולצלם את כל החיים כדי שלא נשכח חלילה כלום.

מצד אחד לא, זאת לא פעם ראשונה שאנחנו שומעים על המכונה שתשתלט לנו על החיים עיין ערך- מראה שחורה. מצד שני היה משהו בביצוע שהיה מאוד אמין. לא קולנועי. נגיש. יכולתי להאמין שבאמת יהיה מכשיר כזה- זה לא היה נשמע כמו מדע בדיוני ולא רחוק במיוחד.

טיורינג עצמו היה טיפוס אחר כמו שאתם מבינים. כי הוא חשב על כל זה בתקופה שכנראה שאי אפשר היה. ובלעדיו איך אפשר להבין את התקופה שאנחנו חיים בה?

אז יאללה תאתגרו את עצמכם- וסעו לירושלים:) מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד שדרת המוזיאונים גבעת רם. סגור בימי ראשון. פתוח בין שני לחמישי משעה 10:00 עד שעה 18:00 בשישי מ10:00- 14:00 ובשבת מ10:- 15:00

חייבים להיכנס עד שעה לפני הסגירה של המוזיאון אחרת תישארו בחוץ..

שיר: fiona apple- extrodinary machine

פינת השערוריה:

אחד האתגרים הכי גדולים שעומדים בפני עיתונאים ואנשים חושבים באופן כללי, בעיניי,

הוא הצנזורה!. ככה יש נושאים שלא רוצים לעשות עליהם סרטים, יש שירים שלא ישמיעו בתחנות רדיו ויש קריקטורות שלא יפרסמו בעיתון. והנה הארגון הבינלאומי "עיתונאים ללא גבולות" העלה לרשת בשבוע שעבר אתר שהוא מין "קולבויניק" חטאים שכזה. שאפשר לשלוח אליו חומרים עיתונאיים שלא מוכנים לפרסם אותם מטעמי צנזורה. ויש לו את השם המקורי בטירוף: "אנחנו נלחמים בצנזורה "

האתר אוסף חומרים מכל העולם. כרגע פועל רק באנגלית וצרפתית אבל יתרגם כל חומר שישלחו אליו בהמשך לכל שפה.

צנזורעעע..

מצאתי שם לדוגמה סיפור משעשע או שלא, על עיתונאי מצ'אד, מדינה ליד סודן באפריקה, שקיבל שנה על תנאי, שלושה חודשי השעייה וכנס כספי מטורף: משהו כמו 1500 יורו במטבע המקומי.

הוא ערער מיד והמשיך לפרסם מאמרים- החוק שם לא אוסר עליו.

בין היתר הוא פרסם מאמר שלו עם קריקטורה על המשפט שלו- את זה כבר ממש לא אהבו שם! והאשימו אותו בבזיון בית משפט. הסיפור ממשיך..

אבל הנקודה היא שבכלל לא היינו שומעים עליו בלי האתר הזה שנותן במה לכל אחד מכל מקום.

אני קוראת לאמנים או כותבים על אומנות להצטרף לדבר הזה!

שיר: M- mama sam

אמן מן העבר: אנטוניו גאודי

רב האנשים שנחשבו מחדשים בדור שלהם לא יאתגרו אותנו עם הגילויים שלהם היום, ואת השמות של הרבה מאוד מהם אנחנו בכלל לא נזכור או נכיר. אחד שהוא לא כזה הוא אנטוניו גאודי הארכי ארכיטקט הקטלני.

אם וכאשר תיסעו לברצלונה גאודי ישחק חלק משמעותי ב"סייט סייניג" שלכם. הוא הגאווה של העיר שלא לומר של ספרד. האריטקט של אלוהים- סתם, אחד הכינויים של מיסטר גאודי, נחשב לאבי המודרניזם הקטלני.

שלושה עקרונות שלטו בסגנון המיוחד שלו: האמונה, הגיאומטריה, והטבע. הוא היה אומר שאין מבנה טוב יותר מגזע של עץ או מהשלד האנושי. וזה מה שהוא הביא לתוך הארכיטקטורה שלו.

לא ברור איפה הוא נולד כי אף פעם לא מצאו את התעודות שלו. יש שתי ערים שכנות בספרד שטוענות לכתר אבל אין הוכחה חד משמעית. היו לו בעיות בריאותיות בתור ילד, מה שגרם לו לאמץ צמחונות כדרך טבעית לרפא את הגוף. ובגלל שהוא היה קתולי טוב שצם את כל הצומות ומקיים את כל המנהגים הוא הגיע למצב מסכן חיים כמה פעמים.

הוא היה לייט בלומר במובן שלא ישר שלחו אותו בגיל 8 ללמוד ציור. גאודי התחיל בכלל בתור שוליה במפעל טקסטיל ביתי ומשם עבר ללמוד וללמד במנזר. הוא היה אדמינסטרטור של גדוד חי"ר בצבא- קיצור שליש. ובכלל היה חולה כמעט כל השירות שלו. ורק אחרי כל זה בגיל 24 הוא התגלגל ללמוד ארכיטקטורה.

גאודי היה חרשן ובמקביל לאדריכלות למד צרפתית, כלכלה, היסטוריה, פילוסופיה ואסתטיקה- לא סתם ג'ינס וטי שירט. אבל הציונים שלו היו ממוצעים והוא נכשל לא פעם בקורסים- בקושי נתנו לו תואר.

למרות זה הוא היום שם מוכר בכל בית או לפחות בכל חוג לאדריכלות בארץ ובעולם!

גילו אותו בתערוכה העולמית בפריז של 1878. תעשיין קטאלני בשם גואל שהפך להיות פטרון וחבר קרוב התרשם מהסגנון המיוחד ומכאן הרבה מהפרוייקטים של גאודי כולל פארק גואל המפורסם קשורים באיש הזה ובשם שלו.

ב1883 הוא מתחיל לעבוד על הפרוייקט הכי גדול שלו שהוא אף פעם לא סיים- הסגרדה פמיליה.

הסגראדה פמיליה- המנופים עוד שם...

כדי לממן את הפרוייקט הזה שמי שביקר יודע שהוא דבר ענק! גאודי עבד על כמה דברים במקביל. ביניהם קאסה ביו וקאסה מילה- מוכי התיירים.

אז במה הוא חידש?

הוא הביא עקרונות מעולם ההנדסה אל תוך עולם הארכיטקטורה. כל מיני קימורים שאני התקשיתי להבין את העיקרון שלהם אבל עוזרים לפזר את המשקל מהתקרה למבנה ואפשר לבנות עוד יותר גבוה השפעה של הסגנון הניאו גותי.

הטבע כמקור השראה: מזרקה לטאה בפארק גואל

עוד חידוש היה השימוש שלו בדגם מקדים. עד אז עבדו בעיקר עם סקיצות. וגאודי הגיע למדידות מאוד מדוייקות בגלל שיצר דגמים מוקטנים בגבס ובחוטי ברזל.

הוא באמת היה רב אמן ושלט בהרבה מלאכות: נגרות, פיסול, פרזול, קרמיקה, גבס...

הוא המציא שיטת מוזאיקה משלו כשניסה לשבץ אריכים שלמים בפסלים ולא הצליח. הוא החליט לשבור את האריכים ולהדביק מחדש. עכשיו אתם חושבים פסיפס- אבל זה לא פסיפס בדיוק.. זה משהו אחר.

ואולי בגלל זה 7 מתוך העבודות שלו הוכרזו ע"י אונסקו כמבנים לשימור.

למרות כל הגאוניות הזאת וההכרה היו לגאודי חיים די קשים. במיוחד לקראת הסוף.

פסיפס אבל לא- ארובות בקאסה ביו

הוא חי באחד מהבתים בפארק גואל עם אבא שלו והאחיינית שלו. מ1915 עוברות עליו 10 שנים קשות אבא שלו והאחיינית מתים. וגם גואל הפטרון המסור והשוליה שלו פרנססק. גאודי עובר לגור בסדנא של הסגרדה פמיליה ומקדיש את עצמו אליה.

אני שמעתי שהוא מת כשהוא מחזיק בידיים את התוכניות של הסגרדה פמיליה. הוא התרחק אחורה כדי לראות איך מתקדמת העבודה- ואז פגעה בו קרונית חשמלית.

אבל עכשיו קראתי שהוא היה בדרך להתפלל כשפגעה בו קרונית חשמלית ובגלל שהוא היה מתלבש כמו קבצן- לא קלטו שזה הוא. לקח הרבה זמן לפנות אותו. בגלל זה גם אחרי שטיפלו בו הוא היה במצב קשה ושלושה ימים אח"כ הוא נפטר בגיל 73.

גאודי מת בלי ילדים ורווק. אבל הוא באמת ברא עולם, יקום מקביל שאפשר לשוטט בו לנצח.

שיר: dumb ways to die- tangerin kitty

פינת הקולטורה:

רדיו סולווקס הוא פרויקט של שני אחים, אתר שמריץ 24 שעות ביממה מיקסים לשירים מכל מיני תקופות על רקע של קליפים. הם היו מופיעים בכל העולם כדי ג'ייז עם המיקסים שלהם שכללו ויזואליה אבל הגיעו למסקנה שזה מגביל אותם ברמה הרעיונית. והחליטו להקים תחנת רדיו משלהם. הם העבירו למחשב את כל אוסף הויניל שלהם:5000 תקליטים- לקח להם שנתיים וחצי לעשות את זה. והיום יש להם אתר שאליו הם מעלים את הקטעים ואפשר להוריד אותם מהוימיאו.

הם הוציאו 24 מיקסים שכאלה עד היום והאחרון "דייב" הוא ההמלצה לפינת הקולטורה השבוע. למי שלא קפץ לו ישר- דייב הוא מיקס מחווה לדיוויד בואי הקסום.

דייב הקסום

הקליפ הוא שעה של מסע בזמן כשיש דמות שהיא בואי הצעיר ואנחנו עוברים איתו שלבים ותקופות וברקע כמו שאמרתי שירים מתערבבים. בלי דיאלוגים מספרים לנו סיפור שלם, מסיפורים קטנים. מאוד אסתטי מאוד מסקרן.

ותודה לעונג שבת על החשיפה.

שיר: thursday's child

פינת ההיסטוריה:

התקופה שאני רוצה לדבר עליה היום בפינת ההיסטוריה קרתה ממש כאן בארצנו הקטנטונת.

כולם שמעו על איך שייבשו פה ביצות והקימו את תאטרון האוהל המטאטא והקומקום אבל איך התחילה פה האומנות החזותית?

איך הפריחו את השממה הציורית- פיסולית?

בואו אני אספר לכם על הקבוצה החלוצית האמיתית: אופקים חדשים:)

החל משנת 1923, שני עשורים וקצת לפני שבכלל הייתה פה מדינה, "אגודת הציירים והפסלים של ארץ ישראל" הייתה מעלה תערוכות קבוצתיות. האגודה שהייתה מורכבת מעולים אידאליסטיים הדגישה בעבודות את האור הארצישראלי כמו בעבודות של ראובן רובין, את ארץ התנ"ך ואת התיאורים של ההתיישבות החדשה כמו אצל נחום גוטמן וכאלה..

ב1948 נולד צורך להקים אלטרנטיבה לאגודה.

בפוליטיקה כמו בפוליטיקה הזמינו את חברי האגודה להציג בביאנלה בונציה, יוסף זריצקי שהיה יו"ר האגודה החליט לבחור מי ילך כי הוא פחד שבהצבעה כללית יבחרו חבר'ה בינוניים ולא ראויים לייצג את הארץ החדשה בחו"ל.

האגודה הייתה כמרקחה, העיפו את זריצקי ואיתו ערקו מ"המפלגה" משה קסטל, שטרייכמן ויונתן סימון והחליטו להקים סיעה משל עצמם- קבוצת אופקים חדשים.

הם התחילו בחרם. 15 אמנים שהיו חברי הקבוצה החליטו לא להגיע לפתיחה של בית האמנים שנפתח בתל אביב והציג עבודות של חברי האגודה.

ובאופוזיציה כמו באופוזיציה, ארבעה חודשים אח"כ הם הרימו תערוכה משל עצמם במוזיאון ת"א.

נימרוד? של יחיאל שמי

נימרוד! של יצחק דנציגר

בין החבר'ה הטובים האלה היו גם מרסל ינקו שנחשב ה-דאדאיסט הישראלי, יצחק דנציגר שאנחנו זוכרים בגלל הפסל האניגמטי של נמרוד ויחיאל שמי שכעס כשאמרו שהוא העתיק ועשה נמרוד משלו- ואני ממליצה לבקר בסדנא שלו בכברי היא מאוד מיוחדת.

לא יודעים מי נתן להם את השם אופקים חדשים יש מי שאומר שזה המשורר אברהם שלונסקי ויש מי שזוכר שזה היה מבקר האומנות והתאטרון ומי שייסד את בית צבי, חיים גמזו.

בכל מקרה לקבוצה לא היה סגנון אחד והמטרה שלה באמת הייתה לפתוח את הראש של הקהל לאופקים חדשים, לכיוונים אחרים ממה שנראה כאן עד אז. או כמו שהם ניסחו את זה:” פיתוח אומנות פלסטית מקורית, תוך הקפדה על רמה גבוהה והזדהות עם אומנות זמננו הנושאת את רעיון הקדמה"

הם רצו להתמקד באוניברסאלי ולא בלוקאלי. והושפעו מפיקאסו וז'ורז' בראק שנטו להפשטה ושנחשבו אוונגרד- כבר אמרתי- חלוצים.

שיר: מדינה קטנה- כוורת

אמנות ברשת:

נתחיל בזה שהפינה הזאת היא אתגר שמתחדש כל שבוע. אני באמת מפצירה בכל מי שיש לו משהו לתרום על בלוגים של אומנות ו/או תוכן אמנותי שווה באינטרנט, לשלוח לי בפייסבוק ו/או דרך הבלוג.

השבוע קיבלתי עזרה ממישהי שאפילו לא נראה לי יודעת מזה. ישבתי בשיעור ומישהי לפניי ישבה הסתכלה על אתר שקוראים לו visual news. אני אולדסקול ולא הייתי עם מחשב, אז כתבתי לי בדפדפת ובדקתי בבית.

לאתר קוראים visual news- the cure for eyball boredom וזה בדיוק מה שהוא עושה! יש שם תכנים מכל העולם שאתה יכול להסתכל עליהם להתעניין בהם לקרוא עליהם עוד או פשוט להעביר הלאה. אני אומרת תכנים כי יש צילומים, איורים, אנימציה, אופנה, טכנולוגיה ועוד. אפשר לבחור בסרגל מצד ימין תחום מסויים. יש גם ארכיון אז אפשר לחזור לחודש מסויים. אתר באמת אינטראקטיבי ונעים:)

אז תודה לך מי שלא תהיי.

שיר: beck- girl

סגיר

הקצינה שלי בצבא פעם אמרה לי שכל אחד מאיתנו הוא הרמטכ"ל של המשימה שלו. אל תהיו לי מילטנטים רק שאפתנים. תחפשו לכבוש שיאים חדשים ואל תפחדו מכלום.

השיא של התוכנית הזאת בעיניי הוא הפוסט שמחכה לכם בבלוג- אומנותי עם שני o.